אמר רב יודא אמר שמואל, ארבע כוסות הללו צריכין שיהיה בהן [כדי] מזיגת כוס יפה (פסחים קח:), שהוא כוס של ברכה (רשב"ם שם). ושעור זה הוא רביעית הלוג, וכך יהיה בכל כוס וכוס. ומדת הכלי ארכו ב' אגודלים, וכן רחבו, גבהו כשני אגודלים, וחצי אגודל, וחומש אגודל. ופירשו בתוספות הא דאמרינן (פסחים קח:) צריך שישתה רובו, היינו מלא לוגמא. וראייתם מהא דאמרינן (פסחים קז.) המקדש וטעם מלא לוגמא* יצא, שמע מינה דסגי בטעימת מלא לוגמא. ואין שאר כל המפרשים מודים בזה. ודאי לא דמי לקידוש, דהתם לא בעינן רק טעימת הכוס, ובטעימת מלא לוגמא נקרא טעימה. אבל כאן צריך שישתה ד' כוסות, ולא הוי כוס אלא אם שותה* רובא דכסא. לפיכך לא אמר הכא גבי ארבע כוסות "והוא ששתה מלא לוגמא", אלא אמר (פסחים קח:) "והוא ששתה רובא דכסא", דמוכח שגבי ארבע כוסות אין הדין שיוצא בטעימת מלא לוגמא, אלא צריך שישתה רוב הכוס. וגבי קידוש וברכת המזון סגי בטעימת מלא לוגמא.
גבורות השם · פרק מ״ח, מ״ג
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.