אבל בפני רבו אין צריך להסיב, דמורא רבך כמורא שמים (פסחים קח.), ואינו נוהג בשררה לפניו, ולפיכך אין צריך להסיב. ומזה נראה שאם הוא אביו ורבו, אין צריך הסיבה, דהא ודאי השתא נמי "מורא רבך כמורא שמים" איכא. אבל הרא"ש (פסחים פ"י סימן כ) והטור (או"ח סימן תעב ס"ה) פסקו דאם אביו הוא רבו צריך הסבה. וראייתם מדקאמר (פסחים קח.) "בן אצל אביו צריך הסיבה", וסתם אב מלמד את בנו תורה, דאמרינן בקדושין (לא.) דהבן ירא מאביו* יותר מאמו מפני שלמדו תורה. אם כן סתם אב מלמד את בנו תורה, עד כאן.
גבורות השם · פרק מ״ח, כ״ט
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.