גבורות השם · פרק מ״ח, כ״ג

וצריך עיון, דהא סעודת שבת צריך להיות בלילה, דצריך לאכול סעודה אחת בלילה, ואם כן איך יאכל ביום קודם הלילה. ולא דמי לקידוש, אף על גב דצריך לקדש בלילה, מצי לקדש ביום כשמוסיף מחול על הקודש, דהתם הקידוש מוכיח שהוא מוסיף על הלילה, ולכך יכול לקדש ביום, שהקידוש קאי על השבת. ואף על גב שמקדים הקידוש, לענין זה יכול להוסיף מחול על הקודש. אבל לאכול הסעודה שחייב לאכול בלילה, סוף סוף האכילה ביום. ויראה שלא סמכו לעשות סעודת שבת ביום רק בשביל שנמשכת עד הלילה, וכיון שנמשכת עד הלילה, הסעודה היא בשבת גם כן. ואף על גב דלא היתה התחלת סעודה בשבת, כיון שאכל אחר הקידוש, מוכח שפיר שהסעודה היא לכבוד שבת, רק מצות סעודה דצריכה שתהא אחת בלילה, סגי בהא מלתא שהסעודה נמשכת עד הלילה. ולפי זה אותם הממהרים עד שמפסיקים באכילה קודם קידוש היום לא יפה עושין.