ואף על גב שאין אני כדאי לדקדק על דברי התוספות שהם בשם רבינו תם, מכל מקום תורה היא וללמוד אנו צריכים. דלפי זה קשה, דמאי מקשה בנזיר "נהי דלא עביד מצוה מן המובחר וכו'", ולמה לא מוקי דאיירי בכהאי גוונא שאכלו אכילה גסה לגמרי, שקץ נפשו לאכול. ועל כרחך צריך לומר דלא קץ לאכול*, דאם כן היה קשה "אנן חדא דרך קאמרינן שצדיק הולך ופושע נכשל וכאן שני דרכים", כדמקשה התם גם כן. אם כן הכי נמי איך אפשר לפרש שאכל לשם אכילה שאינו מתאוה לאכול, דאם כן קשה שהרי זה שני דרכים הם, שהצדיק אכלו בדין, ופושע לאו בדין, וזהו* שני דרכים. ואין לומר כלל שדין אכילת פסח שהוא שבע הרבה עד שאינו מתאוה לאכול, שאם כן לא היה מקיים מצוה מן המובחר, שיאכל הפסח והוא לא יתאוה לאכלו, רק שיש בו טעם.
גבורות השם · פרק מ״ח, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.