ערבי פסחים סמוך למנחה לא יאכל אדם עד שתחשך (פסחים צט:). פירשו בגמרא (שם קז:) דילמא אתי לאכול מצה אכילה גסה, דאכילה גסה לא שמה אכילה, כדאמרינן בפרק בתרא דיומא (פ:) האוכל אכילה גסה ביום הכפורים פטור, דאכילה גסה לאו אכילה היא. והקשו בתוספות (פסחים קז:) מהא דאמרינן בנזיר (כג.) מאי דכתיב (הושע יד, י) "כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם", משל לשני בני אדם שאכלו את הפסח, אחד אכלו לשם מצוה, עליו נאמר "וצדיקים ילכו בם", ואחד אכלו לשם אכילה גסה, עליו נאמר "ופושעים יכשלו בם". ופריך, נהי דלא עביד מצוה מן המובחר, רשע קרית ליה. ותירץ רבינו תם, דתרי אכילות גסות הם; אכילה דקץ נפשו לאכול, ועל אותה אכילה פטור ביום הכפורים. ויש אכילה גסה שאינו מתאוה לאכול, אבל יש בה טעם, ועל אכילה גסה זאת אינו פטור, עד כאן.
גבורות השם · פרק מ״ח, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.