רב אלפס (פסחים יט: בדפי הרי"ף) לא הביא רק דברי שמואל, דפורס מפה ומקדש, ודחה דברי רבי יוחנן ורבי חנינא שפסקו הלכה כרבי יהודה בערב פסח, והלכה כרבי יוסי בערבי שבתות. ומפרש הר"ן (שם) והרמב"ן* (מלחמות שם) טעם הדבר, דהלכה כשמואל משום דתניא כותיה, דתניא (פסחים ק:) ושוין שאין מביאין את השלחן, ואם הביא, פורס מפה ומקדש. והיינו כשמואל, דהא לרבי יהודה לא סגי בפורס מפה, רק צריך עקירת השלחן לגמרי. ולרבי יוסי לא צריך פריסת מפה, כיון דסובר דאין מפסיקין, אם כן לא צריך כלל* פריסת מפה. ואם כן כשמואל אתיא. וסיפא דברייתא דקתני "אם הביא כו'", לא הדר ארישא דברייתא דקתני "ושוין וכו'" אליבא דרבי יהודה ורבי יוסי, אלא סיפא דקתני "ואם הביא" תנא קאמר לה, כך פירש הר"ן.
גבורות השם · פרק מ״ח, י״ח
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.