והא דאמרינן כאן שאסור לאכול משעה ט' (פסחים קז:), היינו שאסור לאכול מצה עשירה, אבל מצה גמורה אסורה מחצות, וכדאמרינן בירושלמי (פסחים פ"י ה"א) האוכל מצה בי"ד כאילו בועל ארוסתו בבית חמיו*, עד כאן. והטעם הוא מפני שמן חצות נאסר בחמץ (פסחים ד:), ועדיין לא הגיע שעת מצות מצה עד הערב (שמות יב, יח), ודמיא לארוסה שנתארסה לאיש אחד, ועדיין לא הגיע הזמן להיות מותרת לו עד שעת נשואין. לכך לא אמר היושב בסוכה בערב סוכות דהוה כבועל ארוסתו, דהתם שאני, שהרי אין שם ארוסה, דלא נאסר הבית מלישב שם. אבל בערב פסח דנאסר החמץ, ולא הגיע הזמן למצה, וזה הוי כבועל ארוסתו בבית חמיו. ואומר שם (ירושלמי שם) הבועל ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכות מרדות, והאוכל מצה בערב פסח מכין אותו מכות מרדות.
גבורות השם · פרק מ״ח, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.