ושלשה פסוקים אלו, דהיינו (שמות טו, א) "אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים", השני (שם פסוק ב) "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה", השלישי (שם) "זה אלי ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו", הם התחלת השירה, לומר מאיזה טעם יתנו שירה להקב"ה. בפסוק ראשון אמרו שעשה הקב"ה גבורה, והיה מתגאה על גאים, ולכך ראוי לתת לו השירה. ואחר כך אמר, בזה שעשה גבורות* לא היה כאן שבח והודאה, שאין שבח והודאה רק בדבר הטוב שפעל, ובשביל ש"סוס ורוכבו רמה בים", ולא היה מגיע טוב לאחד*, אין כאן שירה, כי מי יתן שירה [כ]שלא* הגיע טוב לאחד. ועל זה אמר "עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה", כי הוא לי לישועה תמידית, ולפיכך הוסיף וי"ו על "וַ יהי לי לישועה", כמו שהתבאר. ועם כל* זה עדיין אין כאן שירה, שאף על גב שהוא עושה נפלאות תמיד, אין הנבראים ראוים לתת שירה אליו כי אם אותם שהם בפרט נחשבים בנים, כמו שהתבאר למעלה, כי השירה הוא השתוקקות העלול אל העלה, ואין זה ראוי רק מי שהוא עלול ממנו בעצם, כמו שנתבאר למעלה. ולפיכך אמר כי "זה אלי" וזה "אלקי אבי", ומאחר שהוא "אלקי אבי", שהוא מתחלה אלקַי, ולכך ראוי אלי השירה, ולא אל אחר. ולפיכך הוסיף "וַארוממנהו", כי לישראל נאה להם השירה בתמידות על הנסים שעושה השם יתברך עם ישראל בתמידות. לכך אצל "וַיהי לי לישועה" וי"ו גם כן, כמו שאמרנו. ודבר זה מבואר.
גבורות השם · פרק מ״ז, ס״ה
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.