"זה אלי ואנוהו" (שמות טו, ב). בפרק רבי אליעזר דמילה* (שבת קלג:), תניא, "זה אלי ואנוהו", התנאה לפניו במצות; עשה לך תורה נאה, סוכה נאה וכו'. בארו בזה, כי איך אפשר להנוות את קונו שיאמר "זה אלי ואנוהו". אלא כאשר האדם מהודר במצות האלקיות, בזה נודע בעולם כי הוא יתברך מהודר, שמן המהודר יבא הדור. והמצוה היא מצוה אלקית* מן השם יתברך, ולכך על ידי הדור מצוה נודע הדורו. וזה פירוש "ואנוהו", שיהיה נראה נוי שלו בעולמו. ולא שיהיה פירושו שיתן האדם נוי אל הקב"ה, כי דבר זה אי אפשר, רק שנודע נוי שלו בעולמו. כלל הדבר, פירוש "זה אלי ואנוהו", שעל ידי ישראל נראה נוי שלו בעולמו, כמו שאמרנו.
גבורות השם · פרק מ״ז, ס׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.