גבורות השם · פרק מ״ה, ו׳

ורבותינו זכרונם לברכה (ב"מ סא:) פירשו כי לכך נאמר יציאת מצרים אצל רבית; אני ה' שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינו של בכור, אני ה' שעתיד להבחין את המלוה מעותיו ברבית ואומר שהם של גוי. גם כן רבותינו זכרונם לברכה מפרשים הפירוש הזה בעצמו כי יציאת מצרים דכתב רחמנא גבי רבית להורות כי יש לישראל מעלה אלקית, ולפיכך אמר אני שהבחנתי בין טפה של בכור לטפה שאינה של בכור, כלומר שישראל יצאו ממצרים במדריגה אלקית לא על פי הטבע, ומפני שיצאו ישראל במעלה העליונה, בה הבחנת כל דבר, כי אין עיני בשר לו, ומבחין הכל. לכך אמרו שהוא יבחין במי שתולה מעותיו בגוי, שהרי המלוה ברבית חוטא ביציאת מצרים, כמו שהתבאר למעלה. ואליו יתברך ההבחנה שיבחין הכל, כמו שהבחין במצרים. ואף על גב שכל עבירות הוא יתברך מבחין, ואף מה שעושה בסתר, ואין נעלם מנגד עיניו, מכל מקום בחטא הזה הוא ענין מיוחד; כי בשאר עבירות אין לנגד האדם הבחנתו יתברך, אבל בחטא הזה של רבית היה ראוי שיהיה נגד עיניו שהוא יתברך מבחין הכל, ואין זה אלא כפירה באותה מדריגה העליונה.