גבורות השם · פרק מ״ד, ח׳

בפרק קמא דברכות (ו.), אמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק, מנין שהקב"ה מניח תפילין, שנאמר (ישעיה סב, ח) "נשבע ה' בימינו ובזרוע עוזו". "בימינו" זו תורה, שנאמר (דברים לג, ב) "מימינו אש דת למו". "ובזרוע עוזו" אלו תפילין, שנאמר (תהלים כט, יא) "ה' עוז לעמו יתן". ומנין שהתפילין עוז הם לישראל, דכתיב (דברים כח, י) "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך", ותניא רבי אליעזר הגדול אומר*, אלו תפילין שבראש. אמר ליה רב נחמן בר יצחק לרב חייא בר אבין, הני תפילין דמרי עלמא, מה כתיב בהו. אמר ליה, (דהי"א יז, כא) "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". ומי משתבח קוב"ה בשבחייהו דישראל. אין, כתיב (דברים כו, יז) "את ה' האמרת היום", וכתיב (שם פסוק יח) "וה' האמירך היום". אמר להם הקב"ה לישראל, אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם; אתם עשיתוני חטיבה אחת בעולם, שנאמר (דברים ו, ד) "שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד", ואני אעשה אתכם חטיבה אחת בעולם, שנאמר "ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ". אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי, תינח בחד ביתא, בשאר בתי מאי. אמר ליה, (דברים ד, ז) "כי מי גוי גדול", (שם פסוק ח) "ומי גוי גדול", (דברים לג, כט) "אשריך ישראל", (דברים ד, לד) "או הנסה אלקים", (דברים כו, יט) "ולתתך עליון". אי הכי נפישי להו טובא בתי. אלא "כי מי גוי גדול" "ומי גוי גדול", דדמיין להדדי, בחד ביתא וכו'*, וכלהו כתיבי באדרעי.