גבורות השם · פרק מ״ד, כ״א

פרשה רביעית כנגד הנהגתו יתברך את הנמצאים, וכמו שנזכר בפרשת (דברים יא, יג-כא) "והיה אם שמוע תשמעו", שמנהיג השם יתברך את עולמו להטיב להם כשיעשו הטוב, ולהרע להם חס ושלום אם לא יעשו הטוב. וכנגד זה (דברים י, יז-יח) "לא ישא פנים ולא יקח שוחד עושה משפט יתום ואלמנה ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה", וזה הוא אמתת הנהגתו יתברך במשפט, כמו שזכר "עושה משפט יתום ואלמנה", והטוב שהוא עושה לגרים, ובאין ספק שכל זה לא נזכר רק להורות אמתת הנהגתו. ולפיכך פרשה רביעית סתומה גם כן, כדי שלא תאמר כי הנהגה שהוא בתחתונים הוא לאחר חס ושלום, מפני שלא ישתתף העליון לתחתונים. לכך הפרשה דבוקה וסתומה, כי אשר הוא בעליונים הוא בתחתונים, והבן זה. וכנגד זה שהפאר של השם יתברך מן ישראל, אמר (דברים כו, יט) "ולתתך עליון על כל גויי הארץ", כי במה שהם עליונים הם אדונים להנהיג כל האומות כרצונם, שהכל כפופים תחתיהם, ואשר כפוף תחת אחר מקבל ההנהגה ממנו, ודבר זה מבואר מאד. ואף כי למעלה בארנו בענין אחר במקום פרשת תפילין, מי שידע ויבין דברים אלו על אמתתם ידע שהכל הוא דרך אחד.