ומה שאמר (סוטה יא:) שהיו מביאים שוורים וחורשים. החרישה הזאת מה שהיו פועלים בהם המצרים בכח הגדול שיש למצרים, והיינו דקאמר 'מביאין שוורים'. שאין דבר יותר בעל כח מן השור, דכתיב (משלי יד, ד) "ורב תבואות בכח שור", והיו פועלים בהם המצרים לַשׂוּם גופם וגיום בארץ לגמרי. ואז נתעלו יותר ויותר אל היסוד שלהם, שהוא האדמה. וכל דבר שבא אל היסוד שממנו לוּקח, אז ממנו מבצבץ, וממנו גדל ועולה. ולפיכך אמר (סוטה יא:) כיון שהיו הולכים מיד היו מבצבצים. וכל הענין הוא ענין בלתי טבעי, אבל הוא דבר נבדל. ובמאמר זה יתבאר לך גם כן מה שאמר הכתוב (שמות א, יב) "וכאשר יענו כן יפרוץ" בענין נפלא מאוד; שכאשר נולדו היו באים להורגן, והשם יתברך אשר שומר המציאות, ונותן קיום להם, עשה להם נס שנבלעו בקרקע, שהוא מחצב ומוצא* האדם. וכאשר היו משעבדים המצרים בישראל בחוזק, זה נקרא חרישה על גבם, ובזה היו משימים לגמרי אותם בארץ, ואז היו חוזרים אל יסוד שלהם, ומשם היו מבצבצים.
גבורות השם · פרק מ״ג, ט״ז
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.