גבורות השם · פרק מ״ג, א׳

אחר שנשלם דברים השייכים ליציאת מצרים, עוד יש מאמרים פרטים בזה. דגרסינן במסכת סוטה (יא:), דרש רבי עקיבא, בשכר נשים צדקניות שבאותו דור נגאלו ישראל ממצרים. בשעה שהיו הולכות לשאוב מים, הקב"ה מזמין* להם דגים קטנים בכדיהן, ושואבות מחצה מים ומחצה דגים, ובאות ושופתות שתי קדירות, אחת של מים, ואחת של דגים, ומוליכות אצל בעליהן בשדה, ומרחיצות אותם, וסכות אותם, ומאכילות ומשקות אותם, ונזקקין להם בין שפתים, שנאמר (תהלים סח, יד) "אם תשכבון בין שפתים". בשכר "תשכבון בין שפתים" זכו ישראל לביזת מצרים, שנאמר (שם) "כנפי יונה נחפה בכסף ואברותיה בירקרק חרוץ". כיון שמתעברות באות לבתיהן, וכיון שמגיע זמן מולדיהן, הולכות ויולדות תחת התפוח, שנאמר (שיה"ש ח, ה) "תחת התפוח עוררתיך". והקב"ה משלח מי שמנקר ומשפיר אותן כחיה שמשפרת את הולד, שנאמר (יחזקאל טז, ד) "ומולדותיך ביום הולדת". ומלקט* להם שני עגולים, אחד של דבש, ואחד של שמן. וכיון שמכירין בהם המצריים באים להורגן, ונעשה להם נס ונבלעים בקרקע, ומביאים שוורים וחורשים על גבן. וכיון שהלכו, היו מבצבצין כצמח, שנאמר (שם פסוק ז) "רבבה כצמח השדה נתתיך". וכיון שמתגדלים, באים עדרים עדרים לבתיהן, שנאמר (שם) "ותרבי ותגדלי ותבאי בעדי עדיים שדים נכונו". וכשנגלה הקב"ה על הים, הם הכירוהו תחלה, שנאמר (שמות טו, ב) "זה אלי ואנוהו".