"ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה" (שמות יד, כב). רבי מאיר אומר בלשון אחד, ורבי יודא אומר בלשון אחד; רבי מאיר אומר, כשעמדו השבטים על הים, זה אומר אני ארד, וזה אומר אני ארד, קפץ שבטו של בנימין תחלה וירד לים, שנאמר (תהלים סח, כח) "בנימין צעיר רודם", אל תקרי "רודם", אלא "רד ים". התחילו שבט יהודה לרגום אותם באבנים, שנאמר (שם) "שרי יהודה רגמתם". משל למלך בשר ודם שהיה לו שני בנים, אמר לאחד, תעמידני עם* הנץ החמה. ואמר לאחד, תעמידני בשלש שעות. בא הקטן להעמידו עם הנץ החמה, ולא הניחו הגדול. אמר לו, לא אמר לי רק עד שלש שעות. מתוך שהיו עומדין וצוהבין, ניער אביהם. אמר להם, שניכם לא נתכונתם רק לכבודי, לא אקפח שכר שניכם. מה שכר נטל שבט של* בנימין, ששרתה השכינה בחלקו, שנאמר (דברים לג, יב) "ידיד ה' ישכון לבטח וגו'". ומה שכר נטל שבטו של יהודה, שזכה למלכות. רבי יהודה אומר, כשעמדו על הים, זה אומר איני* יורד, וזה אומר איני יורד. מתוך שהיו עומדין, קפץ נחשון בן עמינדב. ומה אמרו [משה ו]ישראל על הים, (שמות טו, יח) "ה' ימלוך לעולם ועד". באותה שעה אמר הקב"ה, מי שהמליכני תחלה על הים, הוא יהיה מלך על ישראל.
גבורות השם · פרק מ״ב, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.