"ויט משה את ידו על הים" (שמות יד, כא). במכלתא (שם), משל למלך בשר ודם שיש לו שתי גנות זו לפנים מזו, מסר הפנימי לשומר, ולא הניחו השומר לכנוס. אמר לו בשם המלך, ולא קבל עליו, עד שנהג המלך ובא. כיון שנהג המלך [ובא], התחיל השומר לברוח. אמר לו, כל היום הייתי אומר לך בשם המלך, ולא קבלת, ועכשיו למה אתה בורח. אמר לו, לא מפניך אני בורח, אלא מפני המלך. כך משה עמד על הים, ואמר בשם הקב"ה, ולא קבל עליו. הראה לו המטה, ולא קבל עליו, עד שנגלה הקב"ה בכבודו. התחיל הים בורח, שנאמר (תהלים קיד, ג) "הים ראה וינוס". אמר לו, כל היום אמרתי לך בשם הקב"ה ולא קבלת, ועכשיו למה אתה בורח. אמר לו, לא מפניך בן עמרם אני בורח, אלא (שם פסוק ז) "מ[ל]פני אדון חולי ארץ". עד כאן.
גבורות השם · פרק מ״ב, ב׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.