גבורות השם · פרק מ״א, ג׳

ויש בני אדם בעולם הכללי כבני אדם שהם במדריגת השכל הנבדל* הזה. וזה מי שמגיע אל מדריגה עליונה הנבדלת* שאין מגיע לה שאר בני אדם, עד שהוא מוציא לאור המציאות המדריגה העליונה הזאת שאין לשאר בני אדם, וזהו מדריגת רבי פנחס בן יאיר. ואל מדריגה זאת היה מגיע במעשים אשר יש להם מדריגה עליונה ראויה לזה, כמו פדיון שבוים וכיוצא בזה, שיקנה האדם מדריגה עליונה פנימית, שהרי הוא מוציא גם כן השבוי, אשר הוא יושב חושך וצלמות, לאור המציאות. ובזה הוא קונה מדריגה עליונה פנימית שאין לשאר בני אדם, ומוציא מדריגה עליונה הזאת לאור המציאות, והרי יש לו מעלת השכל, אשר הוא מוציא כל נעלם לאור המציאות. והרי אין הפרש בין פדיון שבוים, שהוא מוציא לאור השבוי אשר הוא יושב חושך וצלמות, ועל ידי זה קונה מדריגה עליונה שהיא נעלמת ונבדלת מכל אדם, והוא מוציא מדריגה זאת לאור המציאות, או שמוציא השגת דבר נעלם לאור, כמו שהוא ענין השכל. ולפיכך נקרא "בן יאיר", שהוא מוציא מדריגה עליונה לאור המציאות. ואל תתמה על שאנו דורשין שם "בן יאיר", שאין ספק כי גדולים כמו רבי פנחס בן יאיר שמו מורה על מעלתו ומדריגתו במציאות.