גבורות השם · פרק מ׳, כ״ו

ולדעת שמעון איש קטרון, בזכות עצמות יוסף נקרע, דכתיב (בראשית לט, יב) "וינס החוצה וכו'". כבר נתבאר למעלה כי קריעת ים סוף התבקעות המים הטבעים, ולפיכך אמר כי בזכות יוסף נקרע הים, שהיה גובר על טבעו ומבקע יצרו הטבעי, ולפיכך בזכותו נקרע הים. וכמו שהתבאר לעיל אצל אברהם שבקע עצי עולה. וזהו גם כן בשביל עצמות יוסף, שהיה גובר על טבעו על ידי קדושת נפש(-ו-) האלקית שלו, וזה גורם שיבקע הים. והנה זה ראיה על מה שאמרנו למעלה, כי לעולם על ידי מעלה אלקית נבדלת נבקע הים הטבעי. וכבר היה מיוחד בזה יוסף הצדיק, שהיה הקדוש מן הערוה, וכל אשר הוא קדוש מן הערוה יש לו מעלה נבדלת, כמו שהתבאר בפרקים הקודמים, עיין שם, שיוסף היה תחלה מושל על מצרים, ובארנו הטעם (למעלה פי"א) שהמצרים הם נמשלים לחומר, וראוי ליוסף במה שהוא נבדל מן החומר, והיה מעלתו הצורה השלימה, להיות מושל עליהם. ודבר זה בעצמו גרם שיבקעו עצמות יוסף את* הים, כי ענין אחד מצרים והים, כמו שנתבאר בסמוך. ועיין למעלה אצל ירידת יוסף למצרים (פי"א), ותמצא מבואר.