גבורות השם · פרק ל״ט, ה׳

ועוד כאשר תדע כי אלו ארבע פרשיות, שהוא יתברך התחלת כל הנמצאים, לפיכך אמרה תורה (שמות יג, ב) "קדש לי כל בכור פטר רחם", כמו שאמרנו למעלה, כי קדושת הבכור, וכן כל הדברים שהם ראשית, הם קדושים בשביל שהוא יתברך גם כן ראשית הכל, ולכך ראוי כל ראשית לקדושה. ואם כן* קדושת הבכורה מורה שיש ראשית הכל, הוא השם יתברך. וזה מורה גם כן שמאתו יתברך נמצא הכל, שאם לא כן, ולא היה הכל נמצא מאתו חס ושלום, היה דבר מה קדמון כקדמותו, ולא היה הוא יתברך ראשית הכל. ואין לומר שלא נמצאו מאתו, ואינם קדמון, אם כן ממי נמצאו, ולמה נמצאו עתה. כי אי אפשר שיהיה נמצא דבר מעצמו בלא סבה, שכל דבר צריך סבה. אלא אם היינו אומרים חס ושלום שהם גם כן קדמון, שאז אין צריך סבה להם. וזהו אינו, כי כבר אמרנו שהוא יתברך ראשית, אם כן בזה שהוא יתברך ראשית הכל, נמצא הכל מאתו. וכמו שמאתו הכל נמצא, כך היכולת בידו להפסיד אשר ירצה. לכך היה מפסיד התחלת וראשית מצרים, וזה נזכר בפרשה שניה.