ואלו ארבע פרשיות; פרשה ראשונה, שהוא יתברך הוציא את ישראל, כמו שנזכר בפירוש בפרשת "קדש". ופרשה שניה, שלא תאמר אף על גב שהוא בחר בישראל והוציאם ממצרים, זהו מצד החסד והטוב שהטיב הוא יתברך לישראל, ואין זה דבר מוכרח להיות בדין. וכאשר הרג בכורי מצרים בשביל זאת היציאה שהוציא אותם, הרי שגם הכרחת הדין והחיוב מצד השם יתברך נותן זה. שאם לא כן, רק מצד הרחמים ומצד החסד, לא היה ראוי שיהרוג בשביל זה בכורי מצרים, אלא שגם כן בדין היה בחירת ישראל. ומאחר שבדין הוא, יותר קיים נצחי דבר זה, כי דבר שהדין נותן אין השתנות לו, כמו שהתבאר למעלה (פכ"ב) אצל "ומשה היה רועה צאן יתרו אחר המדבר" (שמות ג, א), עיין שם.
גבורות השם · פרק ל״ט, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.