וכל פרשה בחינה בפני עצמה; בפרשה הראשונה לא נזכר רק הקדושה של בכור, ואין זה מורה רק שהבכור הוא לחלקו יתברך במה שהציל אותם. והפרשה השניה על הריגת בכורי מצרים. ובפרשה הזאת נזכר איסור אכילת חמץ (שמות יג, ג), ושיאכל מצה (שם פסוק ו), ושיזכרו יום צאתם (שם פסוק ג), ואין זה בפרשה השניה. כי עיקר הגאולה במה שישראל הם לה', וזה נראה במה שהציל ישראל, ועל זה בא קידוש הבכורות. ואין עיקר הגאולה במה שהרג הבכורים של מצרים. לכך בפרשה* זאת צוה שיזכור היציאה ואכילת מצה ואיסור אכילת חמץ, שזה הכל תלה ביציאה, ולא בפרשה שניה כלל.
גבורות השם · פרק ל״ח, י״ב
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.