גבורות השם · פרק ל״ז, א׳

"והיה הדם לכם לאות ופסחתי וגו'" (שמות יב, יג). ודרשו במכילתא (שם פסוק ז) "'לכם לאות', ולא לאחרים לאות". פירשו שאתם צריכים לאות מה שאתם לחלק הקב"ה, וזהו האות שלכם, ומפני כך היו נותנים הדם מבפנים ששם היו יושבים, כי זה האות להם, כמו המילה שהיא אות לאדם (בראשית יז, יא), כך היה הדם הזה אות שהם להקב"ה. ובשביל כך (שמות יב, יג) "ופסחתי עליכם", שהרי אתם שלי, שלא להשחית ולאבד דבר שהוא שלו, שהרי הדם מורה שהם עובדים לו. ופירוש "ופסחתי" וחמלתי עליכם, כלומר כאשר אראה האות שלכם שאתם עובדים עבודתי, דבר זה גורם לרחם עליכם. ויש לפרש גם כן לשון דילוג וקפיצה, כמו "ופסעתי עליכם", שהיה דולג מבית מצרי לבית מצרי אחר. ושני הפירושים יש במכלתא. כי מפני שאתם עובדים עבודתי, אני אדלג על בתי ישראל, לפי שאלו הם דביקים* בו יתברך, ולפיכך לא הכה אותם. כי כל הכאה שיפעל באחר, אבל ישראל הם דבקים בו יתברך, ולפיכך לא היתה מכת בכורות בהם כלל.