גבורות השם · פרק ל״ד, ח׳

"ומת כל בכור בארץ מצרים מבכור פרעה עד בכור השפחה וגו'" (שמות יא, ה). ובמעשה כתיב (שמות יב, כט) "עד בכור השבי אשר בבית הבור". ויש לפרש, דבהתראה שבא להתרות על המכה שתהיה במצרים, ובודאי לא היה המכה במה שהכה בכור השבי בבית הבור, דלא היו מקפידים על בכור של שבוי, ולא שייך בו מכה למצרים. אבל בכור השפחה יש בו מכה למצרים, שהיה עבד עושה מלאכה. אבל במעשה, שהכתוב מספר המעשה איך שהיה הדבר, כל מה שנלקה, הזכיר הגרוע יותר, והוא בכור השבי, דגרע יותר הרבה מן בכור השפחה (רש"י שמות יב, כט), שהרי הוא שבוי, ולומר שאף הוא לא נצל, ונלקה בכור שבי גם כן, מפני שהיו שמחים לאיד ישראל. אבל בהתראה לא שייך להזכיר, כי לא התרה רק מידי דהוא מכה למצרים, כדלעיל.