גבורות השם · פרק ל״ד, ט״ו

ועתה ראה, מתחלה לא היו מאמינים שיש לישראל אלקים, ולפיכך אמר שלא לשלוח כלל את ישראל, עד מכת בכורות, שאז ראו כי יש לישראל אלקים, כחו כח אלקי. ואם כן, למה יהיו ישראל, שהם עמו, תחת רשותם, כיון שיש להם אלקים מושל, ושלחו את ישראל מרשותם, ואמרו (שמות י, ח) "לכו ועבדו את ה'". ואחר כך אמרו (שמות טו, ט) "ארדוף אשיג אחלק", במה שחשבו כי כחו כח פרטי, כמו שאמרו (שמות ח, טו) "אצבע אלקים היא" על המכות שהיו במצרים. וחשבו כי המצריים ינצחו ישראל, כי הפרטים הם מנצחים זה את זה, גוברים זה על זה, כי חשבו כי אלקי ישראל כחו כח פרטי. וכאשר שקע אותם בים, הראה להם כי כח* של יתברך כח כללי, מושל בכללות העולם, ולפיכך שקע אותם בים שהוא כללי, וידעו כי כח אלקיהם כח כללי.