ובמכת דם נאמר גם כן (שמות ז, יז) "כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' הנה אנכי מכה במטה אשר בידי וגו'", מזכיר שם המיוחד בלבד. כי שאר מכות, אף על גב שהם שלא כמנהגו של עולם, אינם פלא כמו מכת דם. כי הצפרדעים והכנים, דרך היאור להשריץ צפרדעים, והעפר מגדל כנים. ולפעמים דֶבר בא לעולם, וכן השחין אינו שלא בטבע לגמרי, והברד גם כן, וכן הארבה אינו שלא בטבע לגמרי. וכן החושך, אין זה שנוי, רק העדר האור, ואינו דבר שנוי בעצמו. ועוד, כי אפשר להיות חושך, כמו ביום המעונן, ובלקות המאורות. אבל להיות מן המים דם, זה אינו טבעי לגמרי. וזה שדרשו (ספרי דברים כו, ח) "ובמופתים" (דברים כו, ח) זה הדם. ובהגדה יתבאר זה באורך, עיין שם. לכך נאמר כאן גם כן (שמות ז, יז) "כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה'", הזכיר שם המיוחד, כי בזאת המכה נודע אמתת שמו יתברך שעושה מופתים, כמו שדרשו "'ובמופתים' זה הדם". ומה שהתחיל לומר (שמות ז, טז) "ה' אלקי העברים שלחני וגו'", זה לא קאי על מכת דם, דבמכת דם הזכיר שם המיוחד. רק פירושו שבפעם הראשון בא אליו בשם "ה' אלקי העברים ולא שמעת עד כה", "כה אמר ה' בזאת תדע כי אני ה' וגו'".
גבורות השם · פרק ל״ב, י״ד
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.