גבורות השם · פרק ל״ב, י״ב

ודע כי אלו ב' מכות מיוחדות בזה שנודע להם השם המיוחד. כי אמר (שמות ח, ה) "התפאר עלי למתי אעתיר לך", ואמר "למחר" (שם פסוק ו). ועל זה אמר (שם) "כדברך למען תדע כי אין כה' אלקינו". וזה כי על ידי מעשה הטבע או גזירת השמים אין לומר שכל שעה ושעה אשר יבחר* יהיה דבר זה, כי הטבע פועל לפי מנהגו בזמן אשר טבעו לפעול, וכן גזירת שמים לפי מהלך המזל. וכאן אמר "למתי אעתיר", ובשעה שהיה קובע, נעשה. נראה ברור כי הקב"ה מיוחד מכל הנמצאים ונבדל מהם, ולכך מייחד ומבדיל זמן מיוחד לעשות בשעה שהוא מייחד ומברר. וכן כאשר היה מבדיל ארץ גושן לבלתי היות שם ערוב, מה שהבדיל וייחד את ארץ גושן מורה על שהוא יתברך מיוחד ונבדל מכל הנמצאים, וכמו שהוא מיוחד, כך מייחד מקום זה מבין שאר מקומות, שהיה הערוב בכל ארץ מצרים חוץ מארץ גושן. ובדרך הטבע ומנהגו של עולם החיות הולכים ורצים בכל מקום כרצונם, וכאן לא היה נראה בארץ גושן, אשר שם ישראל, הערוב. מורה זה התיחדות, וכל התיחדות מורה על מי שהוא מיוחד. כי הטבע וגזירת השמים אינם מיוחדים בדבר מיוחד, שאף על גב שיש לגזירת השמים זמן מיוחד לפעולתם, דבר זה אינו נקרא זמן מיוחד, לפי שהוא פועל בזמן הראוי לו לפי מצב הכוכב, ולא נקרא מיוחד. אבל דבר זה נקרא מיוחד, כאשר הוא מייחד הזמן מן שאר זמן, אף על גב שכולם שוים, הוא מייחד זמן מיוחד. ואי אפשר שיבוא יחוד זה כי אם מן השם יתברך, שהוא מיוחד, ובשביל כך מייחד הזמן, כי מצד הזמן ומצד המקום אין כאן יחוד.