גבורות השם · פרק כ״ח, ה׳

וכן תרגם אונקלוס (בראשית ב, ז) "ויהי האדם לנפש חיה", "והוה לרוח חיה ממללא". כי האדם צורתו חבור הנשמה השכלית והגוף ביחד, ודבר זה הוא עצמו כח המדבר, שהוא חבור* נשמה עם הגוף, כמו שיתבאר. וכח המדבר הוא גמר צורתו, וכל זמן שהוא בבטן אמו אין לו רוח ממללא, עד שהוא יוצא לאויר העולם. והכאה הזאת שהוא מכה על פיו, רצה לומר גמר צורתו, ונקרא זה הכאה "על פיו", כי כן גמר צורה של כלי נקרא 'מכה בפטיש', המכה על הכלי בגמר מעשה, זהו גמר מלאכתו, כן גמר צורתו, שהוא חי מדבר, הוא נעשה על ידי גמר פיו, ששם כח הדברי.