גבורות השם · פרק כ״ז, ה׳

ויש לך עוד לדעת, כי שלשה אותות האלו, כל אות יותר חזק מן האחר. כי מה שנהפך המטה לנחש, אין זה נס עומד כלל, שהרי סופו לחזור להיות כבראשונה. ואילו היה המטה נחש לגמרי, נמצא מטה אלקים (שמות ד, כ) נפסד לגמרי, ואף כשחזר להיות מטה, היה זה בריאה חדשה לגמרי. אלא מתחלה כאשר נהפך המטה לנחש, לא היה ראוי להתקיים, ואף בשעה שהיה נחש אין שם "נחש" גמור עליו. אבל הנס במה שנהפך היד להיות מצורעת ברגע אחד, אף על גב שחזרה היד כבראשונה (שמות ד, ז), מכל מקום בעת שהיתה מצורעת, היתה מצורעת גמורה. כי דרך הצרעת דרכו לבא, ודרכו ללכת, ובעוד הצרעת שם הוא צרעת גמור. אבל מכל מקום אף על גב שהיתה היד מצורעת לגמרי, מכל מקום אין זה שנוי גמור, שהרי דרך הצרעת להיות נרפא, וכל נס שאינו שנוי גמור מענינו הראשון, אינו חזק כל כך. אבל הויית המים דם היה שנוי גמור, שנשארו המים דם, ולא חזרו המים כבראשונה. ולפיכך אלו שלשה אותות כל אחד ואחד נוסף על הראשון. ולפיכך כתיב (שמות ד, ח) "אם לא יאמינו לקול האות הראשון יאמינו לקול האות האחרון". ולמה יאמינו אל אות האחרון יותר מן הראשון, וכן לשלישי יותר מן השני. אלא מטעם אשר אמרנו, כי כל אות נוסף כמו שהתבאר.