ונוכל לומר גם כן שהכתובים כמשמען*. שאמר משה (שמות ג, יג) "ואמרו לי מה שמו", אף על גב שידעו הכל השם המיוחד, לא נקרא זה ידיעה כלל, שהרי בפרק בתרא דקדושין (עא.) אמרו שם בן ארבע אותיות חכמים מוסרין לתלמידיהון* פעם אחת בשבוע. ואם לא היה רק הכתיבה בלבד, לא היו צריכין למסור אותו לתלמידיהון. ועל זה אמר משה שישאלו "מה שמו", רצה לומר ענין שמו. והשיב לו הקב"ה "כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם", מפני כי זה השם הוא* המורה על שהוא נמצא לנמצאים כמו שאמרנו, הודיע לו יתברך השם הזה וענינו, שיורה להם שיהיה עמהם בצרה, כמו שנתבאר למעלה. ואחר כך הודיע לו שם בן ארבע אותיות, שהוא מורה על הגאולה, כמו שנתבאר. כי כך אמר משה; כאשר אבא אל ישראל ישאלו, אחר שאתה מתנבא בשם ה', ראוי לך שתדע סוד שמו, כי אם לא תדע את שמו, אין הקב"ה קרוב לך שתהיה שליח ה' לגאול את ישראל. ובאת לו התשובה בשני שמות. כך הוא דעת חכמינו בפירוש אלו שמות הקדושים.
גבורות השם · פרק כ״ה, י״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.