גבורות השם · פרק כ״ד, ד׳

ועוד יש בזה דבר נפלא. שהשם מורה על המהות, שהיא הצורה. וכאשר היא צורה לגמרי, בלי נטות אל הגשמי, השם שלו כפול, מורה על צורה גמורה. כי השם של אדם מורה על מהותו, שהיא הצורה, ואפשר שהצורה מוטבעת. וכאשר השם כפול, מורה מהות גמור, צורה נבדלת. ומזה תבין כל מה שדרשו ז"ל על כפל השם, שמפני שהיה משה צורה נבדלת, לא היה שנוי לנבואתו. כי כל הדברים אשר הם צורה נבדלת יש להם קיום, ואין להם שנוי, כי כח חמרי הוא משתנה. וזה סוד מה שנאמר במשה (דברים לד, ז) "לא כהתה עינו ולא נס ליחו", שמשה נפשו לא היה מוטבע בגוף, מפני זה לא היה מקבל חולשה, שכל כח גוף מקבל חולשה במה שהוא מוטבע בגוף, אבל כחות שאינם מוטבעים בגוף אינם מקבלים חולשה. ועל ידי שיש לו כח בלתי מוטבע בגוף, אף כחות הטבעיות עומדים בכחם.