ויש עוד מדרש דורש, כל הנביאים לא היו מוכנים לנבואה מתחלת תולדתם, ואחר כך קבלו הנבואה, ולפיכך יש הפסק בין שם לשם. כלומר בלידתו נקרא "אברהם" בלא נבואה, ואחר כך היה נביא. ומשה מתחלת תולדתו היה מוכן להיות נביא. וענין זה גם כן פירושו כמו שאמרנו למעלה, כי כפל השם מורה לך הדבוק היותר לנבואה. ולפיכך אצל משה מתחלת תולדתו היה מוכן לנבואה. אבל נביאים אחרים, שיש הפסק בין השמות, אין כל כך דבוק שלהם בנבואה. שכל כפל השם מורה על (-חזוק-) [חוזק] הקריאה ומהירותה, וזה יותר דבוק בודאי. ומורה לך שלא נסתלקה הנבואה, או שמורה לך שהיה מתחלת תולדתו נביא, וכל זה מפני חוזק הדבוק.
גבורות השם · פרק כ״ד, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.