ועוד אמר "וידע אלקים" נגד מדת הרחמים, שראוים היו* ישראל לרחם עליהם, לא מצד השעבוד והחמס שעשו מצרים להם, אלא מצד הרחמנות, כדכתיב (שמות לג, יט) "ורחמתי את אשר ארחם", אף על גב שאין בו דבר מצד הדין, ראוי לרחם עליהם. וזהו "וידע אלקים", שהוא נגד המדה הזאת. כי האוהב נקרא "מודע" (רות ב, א), ונקרא בתרגום* "רחמוהי" (אונקלוס דברים ז, ט), כי האוהבים מרחמים זה לזה, וכאשר ידע אותם, היה עם זה האהבה והרחמנות.
גבורות השם · פרק כ״א, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.