גבורות השם · פרק ב׳, ט׳

והכתוב שאמר "כי ישאלך בנך מחר", דמשמע לשון שאלה שדוקא איירי במי שאינו יודע כל המצוה, ואליו יש להשיב. היינו שקודם להשיב לו, ממה שיספרו חכמים עצמם. דהכי אמרינן בפרק ערבי פסחים (פסחים קטז.), חכם בנו, שואלו. ואם אינו חכם, אשתו שואלתו*. ואם לאו, שואל לעצמו. ואפילו שני תלמידי חכמים שיודעין בהלכות פסח שואלין זה לזה "מה נשתנה", עד כאן. הרי כי שאילת בנו יותר עדיף, כי כל אשר בא סיפור יציאת מצרים לפרסם נפלאות ונסים שעשה הקב"ה יותר עדיף, ולכך לבנו, שאינו יודע המצוה לגמרי, יותר מצוה, שהוא פרסום אליו יותר, לכך יש להודיע כל הדברים אשר שייכים ליציאה. אבל תלמידי חכמים, שכבר יודעים ענין הפסח, אין כל כך פרסום, כיון שכבר ידעו כל ענין הפסח. ומכל מקום גם כן הם צריכים לספר ביציאת מצרים, שאף* על גב שידע המצוה, מצוה לספר ולדבר מזה בפה, שזה פרסום יותר, לכך יש לו לשאול "מה נשתנה הלילה וכו'".