"ויטמנהו בחול", פירשו ז"ל (שמו"ר א, כט) שנמשלו ישראל לחול. וזה כי החול לא ישמע כאשר נוטלו מכאן ונתנו לכאן מפני דקותו אשר בו, והדקות הוא מעוט הגשמית, כי גדר הגשם הוא התפשטות הרחקים. ולפיכך לא נודע החול כאשר ינטל, שכל דבר שהוא דק, כמו העפר והחול שהוא דק, לא נשמע כלל. וכן ראוי להם לישראל, אשר יש להם המעלה הבלתי גשמית, להיות כל דבריהם בלתי נודע ובלתי מורגש. שכל דבר אשר הוא בלתי גשמי אינו מורגש, והגשם ומשיגי הגשם הם מורגשים. ולכך ישראל, שיש להם מעלה הנבדלת מן הגשם, אין ראוי שיהיה עניניהם במורגש אך בנסתר. ולפיכך כתוב "ויטמנהו בחול", הרמז כי החול שיש בו דקות, ואין לו התפשטות הגשם, לכך אינו נשמע ואינו מורגש, כי ההרגש הוא לגשמי. וכך ישראל אשר נבדלים בלתי גשמים, דומים לחול, לא יהיו עניניהם בגלוי, ולא יגלו את זה, שהם כמו החול, ופירוש זה ברור. ועוד יתבאר בפרק שאחר זה.
גבורות השם · פרק י״ח, כ״א
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.