גבורות השם · פרק ט״ז, א׳

"וילך איש מבית לוי וגו'" (שמות ב, א). להיכן הלך (סוטה יב.), אמר רבי יודא בר זבינא, שהלך בעצת בתו וכו'. ואם תאמר, למה היתה הנבואה על ידי מרים, ולא היתה הנבואה על ידי אהרן. ונראה לומר, כי נבואה זאת היא היתה ראויה למרים, כי הגאולה על ידי* משה ואהרן כדכתיב. ולפיכך לא היה אהרן מתנבא על זה, שתמיד הנביא מתנבא על דבר שיהיה על אחר, ואין מתנבא על אשר יקרה* לעצמו. ולפיכך אילו היה אהרן מתנבא על לידת המושיע, היה מתנבא על עצמו, שהרי אין משה בלא אהרן, ושניהם נחשבו כאחד בגאולה הזאת. ולפיכך היתה הנבואה למרים, ולא לאהרן.