גבורות השם · פרק ט״ו, ו׳

ותדע עוד, כי כל מלך משעבד בעמו. ואם לא היה השיעבוד רק כמו שהיה ראוי, לא היה כאן דבר. אבל כי מפני שהיה מוסיף עליהן, נחלק הבנין הזה לשני חלקים; האחד, אין לו יציאה מן הראוי. והשני, מה שהוא הוספה והוא יציאה מן הראוי. ולפי דברי הכל הבנין בעצמו ענין אחד הוא, ואין לקרות לו רק שם אחד, רק שהיה לו שתי בחינות; האחת, מצד שהוא ראוי ומה שאין בו תוספת. והשני, הוא על התוספות שיש בבנין ההוא. ולפיכך מחלוקת איזה שם נקרא על הבנין עצמו. וזהו כמו שאמרנו למעלה לפי סברת כל אחד ואחד מן החכמים, והתוספת הזה היה גורם לו אבוד. למר, היה הדבר שאינו תוספת שמו "פיתום", והדבר שאינו ראוי נקרא "רעמסס", על שם ראשון ראשון מתרוסס. ולאידך, הבלתי תוספת נקרא "רעמסס", והתוספת נקרא "פיתום" על שם ש'פי תהום בולעו'. ודברים אלו מגיעים עד התהום, כאשר תבין אותם באמתתם.