גבורות השם · פרק ט״ו, ה׳

וסברת כל אחד ואחד כי הדבר אשר אין ראוי שיהיה נמצא, כמו שהיה הדבר הזה שהיו מכריחים אותם לשיעבוד, לא היה מצליח בשום דבר, והוא כלה ונפסד מפני שאין ראוי שיהיה. רק שהם חולקים אם בא לאותו דבר הפסד והעדר מבחוץ, או שהוא מתרוסס מעצמו. ובליעת התהום, רצה לומר שהגיע על הבנין הזה העדר, כי התהום הוא כנוי להעדר, לפי שהתהום אינו דבר, והגיע אל הבנין העדר ובולעו, וזהו פירוש 'תהום בולעו'. אמנם מי שסובר* 'ראשון ראשון מתרוסס', הטעם כי דבר אשר אין ראוי להיות נמצא מתרוסס מעצמו, ומתחלה אין לו קיום כלל, ומעצמו נשבר ומתרוסס. לכך אמר 'ראשון ראשון מתרוסס', כי הדבר אשר אין ראוי לו הקיום, מעצמו הוא מתבטל, וזה סברת המחלוקת בזה.