ובבראשית רבה בפרשת "יקוו המים", אמר רבי לוי, [אמר הקב"ה], יקוו לי המים מה שאני עתיד לעשות בהן. משל למלך שבנה פלטין, והושיב בהן דיורין אלמים. מה עשו, היו משכימים ושואלים בשלום המלך* ברמיזה ובאצבע. אמר המלך, אילו היו פקחים, על אחת כמה וכמה, הושיב המלך בהן דיורין פקחים. עמדו והחזיקו בפלטין, אמרו שלנו היא, אין פלטין זה של מלך. אמר המלך, תחזור הפלטין לכמות שהיתה. כך מתחלתו של עולם היה שבחו של הקב"ה עולה מן המים, דכתיב (תהלים צג, ד) "מקולות מים רבים אדירים משברי ים", ומה היו אומרים (שם) "אדיר במרום ה'". אמר הקב"ה, מה אלו שאין להם חכמה לא אמירה ולא דבור, כך היו מקלסין אותי, לכשנברא אדם על אחת כמה וכמה. עמד דור המבול ומרד, דור אנוש ומרד, דור הפלגה ומרד בו. אמר הקב"ה, יפנו אלו ויעמדו ויבאו אלו, דכתיב (בראשית ז, יב) "ויהי הגשם על הארץ ארבעים יום וארבעים לילה", עד כאן.
גבורות השם · פרק י״ד, ז׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.