דקדקו רבותינו זכרונם לברכה בכתוב הזה. ואף על גב שנכתב כל הפסוק בלשון יחיד (שמות א, ט) "הנה עם בני ישראל עצום ורב", ולא נאמר "עצומים". שבודאי דרך הכתוב להזכיר בלשון יחיד העם, אבל מלת "לו", שבכל מקום נדרש למעוט "לו ולא לאחר", אין דרך הכתוב למכתב על רבים. וחלוק גדול בין "עצום" ובין מלת "לו", שהרי לא נמצא בשום מקום שידרשו לשון יחיד למעוטי, ואפשר לבא לשון יחיד על רבים. אבל לשון המשמע מיעוט, כמו מלת "לו", וכן מלת "עליו", שדרשו ז"ל בכל מקום למעוט, לא יתכן לומר על עם אשר הם רבים. לכן דרשו ז"ל שזאת המלה באה לומר נתחכמה למושיען של ישראל.
גבורות השם · פרק י״ד, ד׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.