"הבה נתחכמה לו" (שמות א, י), 'נתחכמה להם' מבעיא ליה (סוטה יא.), אמר רבי יוסי בר חנינא, באו ונתחכמה למושיען של ישראל, [במה נדונם]; נדונם באש, (ישעיה סו, טז) "הנה באש ה' נשפט". בחרב, (שם) "ובחרבו את כל בשר". [אלא בואו ו]נדונם במים, שכבר נשבע [הקב"ה] שלא יביא מבול לעולם, דכתיב (ישעיה נד, ט) "כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי נח". והם אינם יודעים שעל כל העולם אינו מביא, אבל על אומה אחת מביא. [אי נמי], הוא אינו מביא*, אבל הם באים ונופלים לתוך המים, שנאמר (שמות יד, כז) "ומצרים נסים לקראתו". והיינו דאמר רבי אלעזר*, מאי דכתיב (שמות יח, יא) "כי בדבר אשר זדו", בקדירה שבשלו, בה נתבשלו, עד כאן.
גבורות השם · פרק י״ד, ג׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.