אחר שגזר הגזירה על זרעו של אברהם, ראינו ההשגחה הגדולה להוריד את זרעו של אברהם למצרים. שלא תאמר כי היה הגלות של ישראל במצרים במקרה, רק הכל בהשגחה נפלאה. ובמדרש רבות (ב"ר פו, ב), רבי ברכיה אמר בשם רבי יודא בר סימון, לפרה* שהיו מושכין אותה למקולין, ולא היתה נמשכת. מה עשו לה, משכו את בנה לפניה, והיתה מהלכת אחריו על כרחה שלא בטובתה. כך ראוי היה יעקב לרדת מצרים בשלשלאות של ברזל ובקולרין, אמר הקב"ה, בני בכורי הוא, ואני נוהג בו מנהג בזיון. ואם ליתן בלבו של פרעה, איני מורידו בפומבי. אלא הריני מושך את בנו לפניו, והוא ירד אחריו על כרחו שלא בטובתו, והוריד את השכינה למצרים עמו. אמר רבי פנחס בשם רבי סימון, מנין לך שירדה השכינה עמו, מדכתיב (בראשית לט, ב) "ויהי ה' את יוסף וגו'".
גבורות השם · פרק י״א, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.