גבורות השם · פרק י׳, ב׳

והנראה בזה מה שגזר הקב"ה להיות הגירות ארבע מאות שנה, מפני כי התנגדות (-של-) [אל] אברהם היה תמיד מספר הזה, כאשר נתבאר למעלה בפרק ששי באריכות. ותמצא בראש הפרשה (בראשית יד, א) "ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעומר מלך עילם ותדעל מלך גוים וגו'", והם ארבע מלכיות, ובסוף גם כן רמז הכתוב ארבע מלכיות, כמו שהתבאר למעלה (פ"ח), עיין שם. ובבראשית רבה (מב, ב) "כשם שפתח הכתוב בארבע מלכיות, כך אינו חותם רק בארבע מלכיות". כי אברהם היה יחיד, ומלכים הד' היו מתנגדים לו, והיו רוצים להזקק לגלגל עינו של עולם, כי ארבע מלכים* הם מתנגדים ליחיד. ולכך אמר שהיו רוצים להזקק (ב"ר מב, ג) "לגלגל עינו של עולם", שרוצה לומר לעיקר של עולם. והצד מתנגד לעיקר, כי הוא נוטה מן עיקר להיות כנגדו. ולכך היו המלכיות נגד הצדדין, שהם ארבע, והיו רוצים להתנגד אל אברהם, שהוא עיקר. ואברהם היה מציל החמשה, כי החמשה הם דומים אל האחד, בעבור החמישי שהוא נוסף על הצדדין הארבע, ויתבאר לקמן ענין זה באריכות שהחמשה הם מענין האחדות, בעבור החמישי שהוא באמצע, המאחד הארבעה.