"ויאמר (-ה'-) אל אברם ידוע תדע כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אותם ארבע מאות שנה וגם הגוי אשר יעבודו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ואתה תבוא אל אבותיך בשלום תקבר בשיבה טובה ודור רביעי ישובו הנה כי לא שלם עון האמורי עד הנה" (בראשית טו, יג-טז). יש לדקדק בזה הכתוב, כי למה אמר "כי גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה", ולא היו ישראל במצרים ארבע מאות שנה כלל, כאשר תחשוב כל שנותיו של קהת, שהיה מיורדי מצרים (בראשית מו, יא), ושנותיו של עמרם, ושמונים שנה של משה כשיצאו ממצרים, לא תמצא ד' מאות, כל שכן שהרבה נבלעו של אלו באלו, ואיך אומר* "ארבע מאות שנה". ובודאי פשט הכתוב שאין "ארבע מאות שנה" מחובר אל "ועבדום וענו אותם", רק אל "גר יהיה זרעך ארבע מאות שנה", "ועבדום וענו אותם". מכל מקום קשה, למה הזכיר זמן הגירות, ולא הזכיר זמן העינוי והשיעבוד, שהוא יותר. ועוד, למה "דור רביעי ישובו הנה".
גבורות השם · פרק י׳, א׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Gevurot Hashem, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2015-2020
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך גבורות השם, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.