ובשביל שאמר "מה אני", אמר הקב"ה אליו שתקרא התורה על שמו, כי ראויה להקרות* על שמו בעבור הענוה הזאת. כי ארץ ים ותהום, אשר להם כל שלשת הרחקים בשיעור וגבול, אין ערך להם אל התורה השכלית הבלתי מוגדרה ומוגבלה. אבל משה שלא היה מגביל עצמו בשום שיעור וגבול לגמרי, עד שאמר "מה אני", אשר אילו היה מחזיק עצמו במה שהוא, היה מגביל את עצמו בגדר הרחקים, לא היה ראוי שתקרא התורה על שמו, בשהיא שכלית, ואין השכל בעל הגבלה ושעור, כי אם הגשם שיש לו רחקים. לכן בשביל שלא הגביל עצמו כלל, והוחזק בעיני עצמו לפשוט גמור עד שאמר "מה אני", היה ראוי לקבל התורה השכלית שאין לה גבול. הרי כי אבדון ומות, שהם סלוק הגשמי, אמרו "באזנינו שמענו שמעה" בלבד, ואילו בעל ענוה הוא שזוכה אליה לגמרי עד שתקרא על שמו.
דרוש על התורה · פרק ט׳, י׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה בנוסחו המקורי, בלי הערות השוליים של המהדורה. מה עוד משתנה בהצגה מפורט במקורות ורישיונות. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.