ואז פירש שדי זיו שכינתו ועננו עליו (שבת פח:). כי כל זה לא יספיק לאדם הצדיק מה שיש גם לו מקום מיוחד בין העליונים, במה שאמר "אחוז בכסא כבודי והחזר להם תשובה", כי עדיין יכול להיות שינצחוהו הם לפחות בנצחון בעלמא, בלי שישרפוהו בהבל פיהם. כי כל התנגדות שבין שנים, הגם שיש לכל אחד מקום המיוחד אליו לבדו, על הרוב ינצח האחד. בכן היה עוד מן הצורך שיהיה חוסה לגמרי תחת כנפי השכינה, ולהכנס תחת הסתר שלו, וכנאמר אצל רות (רות ב, יב) "אשר באת לחסות תחת כנפיו". כי מאחר שהאדם הוא מקבל מלכותו יתברך, ומי שהוא תחת המלך, מהמחוייב כי המלך מגין עליו וחוסהו תחת כנפיו בהסתירו*. לכן פירש עליו זיו שכינתו ועננו, עד שהיה משה לן בסתר צל שדי.
דרוש על התורה · פרק ד׳, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.