דרוש על התורה · פרק כ״ט, ט׳

ובזה אכלה לדבר במה שהוא יסוד ותכלית הכל, והכל תלוי בו, הוא חזרת הלמוד, עד שיהיה תלמודם בידם, ולא ימוש מפיהם, ואזי תחזור תורה ליושנה כאשר לפנים בישראל, ולא מזמן ארוך. כי מה לאסוף ולצבור הון ועושר אתו, ולאבדו בהרף בפעם אחד. ולכן כל אשר נגע יראת אלקים בלבבו, וחרד על תורת אלקינו לעשות עמודים לה שלא תפול בכללה, ירגיל עצמו והלומדים לפניו בענין זה, שהוא יסוד הכל שלא תמוש מפיהם. גם לשמור סדר הלמוד בדרך שאמרנו; ללמוד סדר המשנה תחלה, ואחר כך התלמוד, ולחזור תמיד על הכל. וכן תינוקות של בית רבן, ללמדם תחלה מקרא כסדר מראש ועד סוף, ולחזור עליו, עד שיהא שגור בפיהם, ואחר כך יעתיקו למשנה, הוא הדרך אשר דרכו בו ראשונים ואחרונים. ואם יאמרו בני הדור הזה כי אינם מסוגלים לכך, שאם כן מתי יעשו לביתם לצורך גופם, הלא ראש לחכמים אמר (קהלת יא, ט) "שמח בחור בילדותך ויטיבך לבך בימי בחורותיך וגו'", כך הם דברי יצר הרע. אם כן איפה בני זאת עשה, והנצל שלא תאבד לגמרי. כי שתהיה* תורה מונחת בקרן זויות, ולא תהיה עם האדם, רק לבקשנה בסימניות וציונים, הוא כמו הקרואים לשלחן ערוך, ועליו כל מיני מגדים, ואתם בידם ובכחם אין מאומה מה לאכול, רק שצריכין לצפות על שלחן זה של אחרים.