דרוש על התורה · פרק כ״ט, א׳

ועל זה נשברה רוחי בקרבי, ואמרתי אוי ואבוי לבני אדם המכלים* ימיהם בדברים שאין להם שייכות לתורת אמת כלל. וכי אין לנו תורה תמימה (עפ"י תהלים יט, ח), "ארוכה מארץ מדה" (איוב יא, ט), שהיה להם לכלות ולבלות ימיהם בה. וכל איש אשר רוח תורה בו ראוי לו לשאת קינה ונהי על דבר זה בפרט, ומאנה הנחם נפשי על זה, וכיוצא בזה, ובפרק שנו* הארכנו מאוד בדבר זה, עיין שם. אלו הם עמודי התורה, שבהתקלקל אחד מהם, מוט התמוטטה התורה. ובארצות אלה אין משגיחין על זה כלל, עד שבעוונותינו הרבים כמעט נסתלקה תורה לגמרי מישראל על ידי זה.