והנה שבע קולות נזכרים בפרשה, ובהם נתנה התורה, לפי שהשם יתברך השפיע התורה לישראל ברבוי, כנגד זה היו שבעה קולות, שכל דבר שהוא ברבוי הוא שבעה. והוא מבואר שמספר שבעה הוא הרבוי בכל מקום, לכך הזכיר בפרשה זאת שבעה קולות. ומה שכתוב תחלה (שמות יט, טז) "ויהי קלת [וגו'] וקל השופר" חסר וי"ו*, ואחר כך כתיב (שמות כ, טו) "וכל העם רואים את הקולות ואת קול השופר" מלאים. ובפרשת ואתחנן כתיב (דברים ה, יט) "קול גדול", משמע קול אחד. יורה שהגם כי באמת השם יתברך נתנה לישראל ברבוי ביותר, עם כל זה היא מתמעטת אחר כך בדורותיהם, עד שלא נשאר רק קול אחד מכל אשר היו ז' קולות בתחלה, שהוא הרבוי הגדול. והנה כאן לא כתיב "ולא יסף", ובפרשת ואתחנן כתיב (דברים ה, יט) "קול", שמשמעותו קול אחד, וכתיב אצלו (שם) "ולא יסף", שפירושו שאותו קול לא פסק, כמו שפירש רש"י ז"ל (שם) מתוך הספרי, כל אלה נגד איכות בחינת התמעטות התורה כאשר נבאר.
דרוש על התורה · פרק כ״א, ה׳
הקטע במלואו, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Derush al HaTorah, with footnotes and annotations by Rabbi Yehoshua D. Hartman, Machon Yerushalyim, 2023
על המקור הזה
הטקסט מובא מתוך דרוש על התורה, בנוסחו המקורי ובלי עריכה. הצגתו כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד. לפירושים ולהכרעות מאוחרות יותר יש לפנות למקורות המתאימים.