דרוש על התורה · פרק כ״א, ב׳

וכל ענין אלו שני דברים, דהיינו האחד "לבעבור נסות אתכם", שרצה לומר ההרמה והקירוב. והשני, "ובעבור תהיה יראתו וגו'", היו כדי להקנותם האהבה והיראה בעבודתו יתברך. כי האהבה היא היא החבור והקשור בין השנים, וכאן שבא השם יתברך אליהם מן השמים, וגם העלה אותם אליו מעלה מעלה, כאמור "לבעבור נסות", שהוא להרים, היה זה גם כן החבור הגמור והאהבה האמתית. כי שנים שיהיה להם חבור ביחד, צריך שיתחבר כל אחד בשכנגדו, שאם יתחבר האחד לזולתו, וזולתו איננו מתחבר אליו גם הוא, לא נקרא זה קשור וחבור של אהבה, רק כשיתחברו זה בזה וזה בזה. לכן במה שהיה השם יתברך בא אל ישראל, היה לו חבור אליהם. ובאשר* הם היו באים ומתקרבים אליו על ידי העלאתו, בזה היו מתחברים יחד לגמרי, עד שהיה כאן קשור וחבור של אהבה. לכן כתיב "לבעבור נסות אתכם", שעל ידי כן היה אהבה גמורה. ואחר כך "ובעבור תהיה יראתו על פניכם", הוא כאשר תשמעו הקולות וברקים שלו, שבזה תהיו יראים מפניו, הרי היראה. כי נתינת התורה לישראל לא יתכן באהבה או ביראה לבד, כי אם בשתיהם. וכמו שאמרו בספרי (דברים ו, ה) חילוק יש בין אהבה ובין יראה; כי מצד היראה, כאשר יטריח עליו ביותר, מניח אותו והולך לו. אבל מאהבה, אף שמטריח עליו ביותר, עושה מאהבה. לכן הוכרחה כאן האהבה, שאף אם יקשה על האדם עול תורה ומצות, יעשה על כל פנים מאהבה. והכרח יראה, שאם אין יראה אין החכמה מתקיימת, כאמרם (אבות פ"ג מ"ט) "כל שחכמתו קודמת ליראת חטאו וכו'", ו"אם אין יראה אין חכמה" (שם מי"ז). ולכך צריך האהבה והיראה, שיגיעת שניהם הוא יסוד מוסד וחומת ברזל אל בנין התורה, עד שלא יפול בכללו.