דרוש על התורה · פרק כ׳, ט׳

על זה באו במתן תורה הג' דברים. כי הקול הוא הרוח באין ספק, שאין קול בלא רוח. וברק הוא האש, וענן הוא המים, הרי שלשה מהיסודות, אשר שלשתן נחשבים מלמעלה, כי הם עליונים באמת. וכאשר ירד השם יתברך ליתן תורה בהר סיני (שמות יט, כ), נתחברו אלו הג' יסודות מלמעלה אל המטה, היא הארץ, היסוד הרביעי, והיא בלבדה נחשבת מן התחתונים. והאדם אשר עליה, אשר אליו נתנה תורה, נברא מחלק המטה, מן האדמה, ונתחברו אם כן בזה הד' יסודות. "וקול השופר הולך וחזק מאוד" (שמות יט, יט), הוא כי עצם קול השופר הוא לקבץ ולאסוף אליו יתברך ברואיו, וכדכתיב (ישעיה כז, יג) "והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים וגו'". והרי כאשר ירד למטה הרי היה מקבץ אליו התחתונים שבארץ, והוא מין האדם, שהיו למטה ומרוחקים ממנו, עד שהעלה אותם בזה מעלה מעלה, בקירוב וחבור אליו יתברך היותר קרוב, והיו עליונים ותחתונים אחד. לכן באו קולות וברקים וענן כבד, שהם ג' יסודות עליונים רוח אש ומים, מלמעלה למטה. והאדם אשר בארץ, היסוד הרביעי, עלה למעלה על ידי השופר המקבץ אליו יתברך, עד שחובר האהל והיה אחד.